לא תצומצם השעייתו של עו"ד שהורשע בגניבה ע"י מורשה וקבלת דבר במרמה

השופטת מ' נאור:

1.         הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין מערער לפנינו על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין אשר קיבל את ערעורו של המשיב, עו"ד בן ציון צנעני וקבע שהשעיה זמנית שהוטלה על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו בבד"מ 85/05 תצומצם אך ורק לאיסור על הופעות בבתי המשפט.

העובדות

2.         המשיב הורשע ביום 20.4.05 בבית משפט השלום בעבירות של גניבה על ידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על סך של 150,000 דולר, וכן בעבירות מס שונות המתייחסות לסכום האמור. דינו נגזר ל-15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. בהכרעת הדין קבע בית משפט השלום כי המשיב ייצג את המתלונן, שמואל שטרנקלר, כעורך דין בעסקת רכישת מקרקעין, ובמסגרת זו מסר לשטרנקלר כי מחיר המקרקעין הנו 1,250,000 דולר כשהוא יודע שהטענה אינה אמת וכי מחיר המקרקעין הנו 850,000 דולר בלבד.  הוא הביא את שטרנקלר לשלם לו במזומן מעבר לסכום סך של 150,000 דולר אותם קיבל במזומן, ונטל סכום זה לעצמו. המשיב לא רשם סכום זה כהכנסה והשמיט את הסכום מן הדיווח לשנת המס 1997 בכוונה להתחמק מתשלום המס, וכן לא שילם מע"מ בגין סכום זה. על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.         לאחר הרשעתו של המשיב הגיש הועד המחוזי לבית הדין המשמעתי במחוז ת"א-יפו בקשה להשעיה זמנית לפי סעיף 78(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961.  בית הדין המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי המשיב יושעה מעיסוק בעריכת דין עד להחלטה בערעורו בבית המשפט המחוזי. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי.

פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי

4.         בפסק דינו ציין בית הדין הארצי את השיקולים המרכזיים העומדים בפניו (פסקה 12 לפסק דינו):

"השיקולים יהיו איפוא,

ראשית, כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין.

שנית, הפגיעה האפשרית בלקוחות המשיב.

שלישית, מידת 'מסוכנותו' של המשיב, וזו תבחן על פי נסיבותיו האישיות.

רביעית, הפגיעה בפרנסתו של המשיב מהווה פגיעה בכבוד האדם שלו ובחופש העיסוק שלו, וכאן יש לציין את דרישת חוקי היסוד שהפגיעה תהיה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש."

לאור שיקולים אלו, בחן בית הדין את הנסיבות. ראשית, ציין בית הדין כי המערער (המשיב בענייננו) הוא כבן 70 ועוסק בעריכת דין למעלה מ-40 שנה, וכי השעיה זמנית תפגע קשות ביכולתו להתפרנס ובזכותו לחופש העיסוק. שנית, ציין בית הדין הן את התקופה שחלפה מקרות האירועים נשוא האישום ועד להגשת כתב האישום - כארבע שנים, והן את חלוף הזמן מביצוע העבירות ועד למועד הדיון בערעור בפני בית הדין - שמונה שנים בהן לא הואשם המערער בעבירות דומות. בית הדין אף ציין את העובדה כי כתב האישום כנגד המערער לא הובא לידיעת לשכת עורכי הדין על-ידי הפרקליטות, וכן כי בקשת ההשעיה הזמנית הוגשה כחודש לאחר מתן גזר הדין בעניינו של המערער, ולא בוצע שימוש בסמכות לבקש השעיה על סמך כתב אישום, לפי ס' 78(ג) לחוק לשכת עורכי הדין. מכל אלה הסיק בית הדין כי הנזק העלול להיגרם לציבור כתוצאה מכך שהמערער ימשיך לעסוק בעריכת דין הינו פחות מכפי שטוען ועד המחוז. בנוסף, ציין בית הדין כי הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי הינה  מפורטת ביותר, וכי באת-כוח המערער לא השאירה אבן על אבן בהכרעתו של בית משפט השלום. עם זאת, ציין בית הדין, בהסתמך על על"ע 19/88 איזמן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מב(4) 377 (1988), כי לא ידון בסיכויי הערעור כחלק משיקוליו.

5.         עוד הזכיר בית הדין על סמך דבריו של עורך דין צנעני כי דבר הרשעתו של המערער פורסם ברבים על ידי התקשורת, וזאת עקב היותו אדם מוכר בעירו רחובות. מכאן הסיק בית הדין כי לקוח המגיע למשרדו ומבקש את טיפולו יודע על הרשעתו ומבקש בכל זאת שירות משפטי, ועל כן לא נשקפת כל סכנה לציבור. ראוי לציין כי בפני בית משפט זה הבהיר עו"ד צנעני כי למעשה לא נכנסים אליו לקוחות חדשים, אך הוא מבקש לסיים עבודות שהחל בהן  עבור לקוחותיו כמו רישום פרצלציות מורכבות, וזאת על מנת שלא לפגוע בלקוחותיו הקיימים.

6.       בית הדין ציין בהחלטתו את האופן בו יש לבצע את האיזון בין השיקולים:

"9.  תכלית ההשעיה הזמנית הינה הגנה על הציבור הנזקק לשירותו של עו"ד מפני הנזק הצפוי מהמשך עיסוקו במקצוע לאחר שהורשע בעבירה שיש עימה קלון.

זאת ועוד, ב"כ המשיב [בא כוח הועד המרכזי - מ"נ] טוען כי יש לשקול את מקצוע עריכת הדין ככהונה ציבורית, וכשאדם הוכתם בעבירה כה חמורה ראוי שלא ימשיך לכהן בתפקידו.

במסגרת תיק זה אין מקום להכנס למעמדו של עורך הדין אם דומה הוא בכל לכהונה ציבורית, שכן מדובר בהשעיה זמנית.

10.  מנגד עומדת השאלה של הפגיעה בפרנסתו של עו"ד שתהיה בגדר מעוות לא יוכל לתקון. במיוחד כאשר מדובר בעו"ד ותיק בגיל מבוגר.